I was raised in a warm, musical, traditional Jewish family in the heart of a large Jewish community in Hackney, in the East End of London. Our extended family, although not a very orthodox group, was nevertheless totally Jewish in identity and heritage.  My first recollections include wonderful annual festivals such as Passover, plus traditional rituals such as the lighting of candles on a Friday evening to welcome Shobbes (Shabbat).

I suppose I believed in God from my earliest days. I took His existence for granted.  The State school I attended taught the Bible and I loved the Bible stories very much.  However, because my school had a Jewish Headmaster and a large Jewish contingency among the pupils, we Jewish kids had separate R.E. (religious education) classes and assemblies.  As a consequence, I never heard of  a New Testament or a Jesus until I was around six years of age.  One day, a non-Jewish girl came up to me in the playground in quite some distress and blurted out, “You killed Jesus Christ!”.  I was devastated and confused by this accusation.  I had never killed anyone in my life, and who was this person with the strange name, Jesus Christ?

At 14, while still at school, I had my first hit record. That led me to go into show business, travelling the world, singing at many famous venues and having more hit songs, including ‘Walking Back to Happiness’.   I was carried along by all the fame, meeting celebrities and royalty and didn’t give much thought to spiritual things until the late sixties.  At that time, it seemed that everyone was searching for the “meaning of life”.  It was the ‘hippie’ era.  Thankfully, I did not become involved with drugs or cults.  However, members of my family had taken to visiting mediums, clairvoyants and other such folk to make contact (as they thought) with relatives who had died.  Having always had a curiosity with life-after-death issues, this fascinated me.  I began to visit such people myself, on occasion.  I also started to read books and magazines about spiritism, Buddhism and all kinds of psychic phenomena.  I developed a system of beliefs, over the years, which incorporated a little bit of this, a little bit of that – a smorgasbord  of ‘isms’ which, these days, would be called ‘New Age’.  To my own way of thinking, I was not remotely involved in anything evil or sinister.  I associated everything I believed in with God.


For quite a number of years, I was comforted by what I had discovered. It seemed to fill a void in my life – until I turned 40.  A few months after this milestone birthday, I woke up one morning and, to my own great surprise, I found I no longer believed in any of my ‘New Age’ ideas.  It’s hard to explain, but my belief in the supernatural had vanished overnight.  Try as I might, I could not believe in any of my ‘isms’ any more.  This presented a dilemma for me as I had always equated all my beliefs with God.  Did this mean that there was no God?  I found the whole thing very depressing.  For the first time in my life, I had nothing to believe in.  My Jazz and Pop career was going well.  I was in a relationship with the man who is now my husband.  I was successful, but inside I was empty.  Looking back, I can see that this was God’s hand.

In those days, my musical director was a man called Bob Cranham. He was a Christian and more than once he had spoken of what his ‘Lord’ had done in his life.  These were wonderful things, but I couldn’t consider them for myself because I am Jewish.  This was the Gentile God blessing His people.  In the midst of my turmoil, I called in at his house one day, to pick up some music.  Now, neither Bob nor his wife knew anything of my inner struggle.  Nobody did.

Bob dropped a bombshell that day. He said, “I’m thinking of giving up the music business.”  I asked him why.  He said, “Because I believe God wants me to be a preacher.”  I thought to myself, “Oh dear.  He thinks he’s hearing from God.”  Here  was a professional, sane and sensible top-quality musician, composer, song-writer, producer – and he’s talking about giving up everything.  Nothing I could say would sway him.  He seemed so calm and sure and so willing to take this drastic step, if, as he believed, God wanted it.  I found myself becoming more and more impressed by how real and sincere his faith must be if he could surrender all that for his ‘Lord’.  I went home and told my boyfriend John how much I envied Bob. I had many opinions, but Bob had real convictions.  I wanted what he had!  I guess I was ‘provoked to jealousy’.

I started to think about this Jesus constantly. I couldn’t get Him out of my mind.  Finally, I lay awake one night and felt that I had nothing to lose.  I whispered, “Jesus…?” I didn’t know if I was going to be struck by lightning.  “Are you really there?  Are you really the Messiah?  If you are, I want to know.  Please show me.” ( I might as well mention that I had always believed that Jesus existed historically and that he was a Jew.  I had never been able to equate the Jewish Jesus with the very un-Jewish artistic depictions of him – blond hair, blue eyes, etc.)   Nothing seemed to happen in my room that night, but in the weeks that followed, it seemed that everywhere I went, I was bumping into things and people connected with this Jesus.

While all this was going on, my band and I came back from doing a concert in Germany. When we arrived at the airport and were saying our farewells until the next gig, Bob, my musical director, handed me a book.  I was surprised to see that the cover was a picture of a Menorah (a seven-branched lampstand).  The title of the book was, “Betrayed”, written by Stan Telchin.  The sub-title, in effect, said “How would you feel as a successful 50-year-old, Jewish businessman if your daughter one day told you she believed in Jesus!” “How did Bob know I was searching?!”, I thought to myself.  Of course, he didn’t know.  Nobody knew.

The book was a total shock. I had heard about the odd Jewish person believing in Jesus, but I had dismissed them all as weirdoes and cranks.  Here was a book by a normal, successful Jewish businessman who believed in Jesus and I couldn’t ignore it. Outwardly, I showed no emotion.   “OK, I’ll read it”, I said casually.  My heart was thumping inside.  I couldn’t wait to read it.  I found out later that Bob had wanted to give me the book for over a year, but the time had never seemed right – until now.  How timely that book was.

It took me only a couple of hours to finish it. Stan Telchin was a pillar of the Jewish community in Washington D.C., successful in insurance, and a member of different Jewish organisations and committees.  One day his daughter announced that she had accepted Jesus as her Messiah.  After his initial shock and anger wore off, he set out to prove her wrong.  He spent months talking to Rabbis, pastors, Jewish believers, Gentile believers, reading the Old and New Testaments, Church history, Jewish history, you name it!  After all that, he ended up becoming a believer in Jesus, as did every member of his family, who went off to search for themselves.

I learned a great deal from reading this book. Most fascinating of all were the Messianic prophecies he listed.  These are prophecies about the Messiah which are found in the Old Testament; the Tenach.  I had never heard of them before.  Now I learned that in the Law, the Prophets and the Writings there were dozens of specific predictions about a coming Messiah.  I had known and loved the ‘hit’ stories in the Old Testament about Abraham, Isaac, Jacob, Moses, David, Daniel, etc.  And I knew that we, the Jewish people, had been promised the Messiah, but I never knew about these many, specific written prophecies.

For example, Stan spoke about Isaiah 9:6, where it’s written “unto us a child is born, unto us a son is given”. I had always thought that verse was in the New Testament as I’d only ever seen it on Christmas cards.  But there it was in Isaiah! One of ours!  This verse goes on to say that this child would be called “wonderful, counsellor, mighty God, everlasting Father, prince of peace.”  Mighty God!  Is the prophet saying that the Messiah has to be God, somehow?

Then Stan quotes Isaiah 7:14, which states that the Messiah would be born of a virgin. I had always thought that talk of a virgin birth was most un-Jewish, but there it was in Isaiah, the Jewish prophet.

He also listed Micah 5:2, a verse from one of the so-called ‘minor prophets’, which speaks of the Messiah being born in Bethlehem, even though he was also from eternity.

This was amazing enough until I read Psalm 22. It begins with the words “Eli, Eli, lama azavtani”, which means, “My God, My God, why have you forsaken me?”  I had seen enough films about Jesus to know that He cried these words out when He hung on the cross.  What I didn’t know was that the rest of the Psalm follows on to say “they have pierced my hands and my feet…I can count all my bones…they have divided my garments among them and cast lots for my clothing”.   It seemed to be a picture of the crucifixion of Jesus.  But how could it be?  This Psalm was written 1000 years before Jesus and before crucifixion was even invented!

Finally, I came face to face with Isaiah 53, the whole of which chapter speaks about one who is to come and take upon himself our sins and our punishment. “He was wounded for our transgressions, He was bruised for our iniquities, the chastisement for our peace was upon Him and with His stripes we are healed.  All we, like sheep, have gone astray, each one of us has turned to his own way and the Lord has laid on Him the iniquity of us all.”  It seemed to be speaking about Jesus!

All of these prophecies seemed to be painting a picture that I wasn’t sure I wanted to see. How come nobody ever showed me these things before?   How come all I got was ‘You Killed Jesus Christ!’?

I had to find out if these things were really in the Bible. I had to go and buy one.  Where do you go to buy a Bible?  W.H. Smith’s, of course!  I went into their ‘religious’ section and was confronted with row upon row of Bibles!  All shapes and sizes and types.  Which one should I buy?  There were so many to choose from. Why were there so many?  After a long, careful search, I finally selected what seemed to be a straightforward choice – it was called ‘The Bible’.

I took it home, opened up to the Old Testament, and there they were: prophecies about the Messiah! Dozens of them, speaking of him coming both as suffering servant and victorious king.  They all pointed, it seemed to me, to Jesus.  Could it really be true?  I had come this far – I couldn’t go back now.  I had to go on.  With trepidation, I opened, for the first time in my life, that forbidden book: The New Testament.

I didn’t know what to expect. Would it be full of anti-Semitic  poison?  After all, look at what has been done against the Jews over the centuries in the name of Christ, by those claiming to be Christians.  We figure they must get it from ‘their book’.

Imagine my surprise when I opened up the New Testament and was greeted by the most Jewish thing I had seen outside of the Old Testament: the genealogy of Jesus. Not only was I unexpectedly greeted by a list of familiar names, but while reading Stan’s book, I had learned that the Messiah had to be descended from Abraham, Isaac and Jacob, had to be from the tribe of Judah and of the royal house of David.  That was just for starters.  All these names were there, and many, many more, in this impeccable lineage of Jesus.

I discovered that the writers of the New Testament were Jewish too. I had always thought that James, Peter and John and co. were Englishmen.  To my mind, they couldn’t be anything else, with names like that!  But I discovered that James was, in fact, Jacob; John was Yochanan; Mary was Miriam; Matthew was Mattityahu; Jesus is Yeshua, which means ‘Salvation’!  The New Testament is Jewish!

Greatly comforted, I began reading about these people, living in the Land of Israel, according to the Law of Moses. There was a Temple and a priesthood – it was a continuation of the Old Testament.  I didn’t expect it to be like that.  And then, there was Jesus.  He seemed to rise up out of the pages to me.  I was drawn to Him: His words, His compassion, His miracles, His fulfilment of prophecy, his arrest and trial, His crucifixion and resurrection.  I finished the Gospel of Matthew and had read halfway through the Gospel of Mark when the thought struck me that I was being too gullible and easily persuaded.  It all seemed too perfect.  This Bible, including the Old Testament was, after all, translated by Christians.  Maybe they had slanted it towards their way of thinking.  I had to be sure.  I had to get a ‘proper’ Bible – a Jewish Bible.

I went to a little Jewish shop in Ilford that sold Judaica in the form of books, cards, religious clothing, etc. I was confronted yet again by wall-to-wall, floor-to-ceiling books.  I stood there for what seemed an age, unable to find what I was looking for.  The shopkeeper finally came over to me and asked, “May I help you?”  “Yes.” I replied, “I’d like an Old Testament, please.”  “How Old?” he asked.  How embarrassed I felt!  I realised my mistake: you don’t go into a Jewish shop and ask for an Old Testament. There is no such thing as an Old Testament because there is no such thing as a New Testament.  “You know what I mean!” I said.  Of course he did.  He reached up to a top shelf and brought down a book.  “This is what you’re looking for,” he said.

It was a copy of the Tenach, The Holy Scriptures. I got it home and compared it with the Old Testament in my other Bible from W.H. Smiths – and it was the same.  I was so relieved.  I was hoping it would be so.

I continued reading the New Testament. By the time I had read all four Gospels, I knew that Jesus was the fulfilment of all the Messianic prophecies.  Jesus was and is the Messiah!  This was the most wonderful realisation!  But what do I do?  This was controversial!

I telephoned Bob and said, “I think I’m on the verge of becoming a believer.” He and his wife asked me over.  I had so many questions.  One of my main questions was to do with all my old smorgasbord of beliefs: where does God fit in with them?  The answer is: He doesn’t.  Bob showed me from Deuteronomy, right through to Revelation that all those things are an abomination to God and come under the heading of Occult.  I learned that I had to repent of and renounce all of those practices.

I told Bob and his wife that I believed that Jesus was the Messiah, the Son of God and God the Son.  I believed that He died on the cross, was buried and rose from the dead on the third day.  I believed, but I still needed to understand Why?

They showed me in the Bible, particularly in the letter to the Hebrews, how Jesus was the fulfilment of the sacrificial system, instituted by God when He brought the Israelites out of slavery in Egypt. Whenever God’s Law was broken, He graciously provided that atonement could be made by the shedding of the blood of an innocent substitute.  We have all, Jews and Gentiles,  broken God’s law and are under His condemnation and are deserving of His punishment.  He still requires the shedding of blood.  None of our good works or religious rituals can make us right with God.

Thankfully, we don’t have to slaughter animals for sacrifice anymore because all of those sacrifices were fulfilled in the once-for-all sacrifice of Jesus on the cross. He was the perfect Lamb of God.  The moment He died on the cross, when He called out, “It is finished”,  the curtain in the Temple that divided the Holy Place from the Holy of Holies was torn in half, from top to bottom.   Jesus has paid the penalty for sin and all those who repent and believe in Him can come into the presence of God as a cleansed and forgiven worshipper.

They explained that I needed to repent – to turn from my sin back to God. I learned that I was a sinner.  We all are.  Bob asked me if I would like to respond by praying and asking God to forgive me on the basis of what Jesus has done.  Only He can forgive me and only the Blood of Jesus can atone for me.  I could then commit my life to Him as my Lord and Saviour.

This I joyfully did on August 26th, 1987 at 10:30 pm. Even though there were no thunderbolts or flashes of lightning, I knew that my prayer was answered.  I can’t explain how I knew – I just did.  It was all so real and true.

During my search, I had begun to wonder: if I accepted the claims of Jesus and became His follower, would I still be Jewish?   Along the way, I had written to Stan Telchin along these lines.  He assured me that I would be fulfilling my Jewishness by believing in Jesus, the Messiah of Israel and that I would be coming back to the God of Abraham, Isaac and Jacob.

What he said was true. The very reason that God created the Jewish nation was to point to the Messiah.  This is the purpose of every Jew.  I, along with many others, are fulfilling that very purpose by receiving Jesus as Messiah, Lord and Saviour.

Since repenting of my sins and receiving Yeshua – Jesus – I know that I have come out from under the condemnation of the Law: eternal separation from God and eternal punishment. We have all, Jew and Gentile, broken the 10 Commandments and are all guilty.  Only by faith in the perfect sacrifice of Messiah Jesus can we be saved.  I urge you to search the Scriptures and find out for yourself.


For further information, please contact:


Manna Music

P.O. Box 35619




Tel/fax: 020 – 8851 – 9049

Email: [email protected]

Website: www.mannamusic.co.uk


Walking Back To Happiness – Helen Shapiro

בחזרה אל האושר מאת הלן שפירו

גדלתי בבית יהודי מסורתי חם ומוזיקלי בלב לבה של קהילה יהודית גדולה בהאקני שבמזרח לונדון, אזור הידוע בשם ‘האיסט אנד’. אף על פי שמשפחתי המורחבת לא הייתה לגמרי אורתודוקסית, היא כיבדה את מורשת ישראל וניהלה אורח חיים יהודי לכל דבר. זיכרונות ראשוניים ביותר מחזירים אותי אל החגים הנהדרים שחגגנו כל שנה כמו פסח וגם אל הטקסים המסורתיים כמו הדלקת הנרות בערב שבת כדי לקבל את השבת.

אני מניחה שהאמנתי באלוהים עוד מימי ילדותי וקיבלתי כמובן מאליו את קיומו. תכנית הלימודים בבית הספר הממלכתי שבו למדתי כללה שיעורי תנ”ך, ואהבתי מאוד ללמוד את סיפורי התנ”ך. מכיוון שמנהל בית הספר היה יהודי ורבים מהתלמידים היו יהודים גם כן, היו לנו – התלמידים היהודיים – מועדי תפילה ושיעורי דת נפרדים משאר התלמידים. כתוצאה מכך לא שמעתי על הברית החדשה או על ישוע עד שהייתי בת שש. יום אחד, בחצר בית הספר, ניגשה אלי ילדה לא יהודייה, ובנימת קול כואבת פלטה לעברי, “את הרגת את ישוע המשיח!”. ההאשמה שהוטחה בי השאירה אותי במצב של הלם ומבוכה. מעולם לא הרגתי איש, ומיהו זה בעל השם המוזר ‘ישוע המשיח’?

בגיל 14, בעודי בבית הספר, הוצאתי את תקליט הלהיטים הראשון שלי. דבר זה פתח לפניי את הדלת לעולם המוזיקה והבידור. יצאתי למסעי הופעות ברחבי העולם, שרתי במקומות מפורסמים והקלטתי להיטים גדולים נוספים כמו ‘Walking Back to Happiness’ (בחזרה אל האושר). וכך, נישאת על כנפי התהילה כשאני פוגשת סלבריטאים ובני אצולה, לא הקדשתי כל מחשבה לדברים רוחניים עד סוף שנות השישים. בתקופה ההיא היה נדמה שכולם מחפשים אחר ‘משמעות החיים’. זה היה עידן ה’היפיס’. לשמחתי לא הייתי מעורבת בסמים או בְּכָּתות. אולם מקרב בני משפחתי היו כאלה שאהבו לבקר אצל מגידי עתידות ומדיומים למיניהם כדי ליצור קשר (כך הם חשבו) עם קרובים שנפטרו. מכיוון שתמיד התעניינתי בנושא החיים שלאחר המוות, תופעה זו סקרנה אותי. התחלתי מדי פעם לבקר אנשים כאלה בעצמי וגם לקרוא ספרים ומגזינים על עולם הרוחות, ספיריטיזם, בודהיזם והממד העל-טבעי. עם השנים פיתחתי לעצמי מעין מערכת של אמונות שאותן ליקטתי קצת מפה וקצת משם – כמו מגש גדוש במתאבנים מעניינים – כשכל אמונות ה’איזם’ האלה למעשה מהוות היום את ה’עידן החדש’. חשבתי לתומי שאני לא מתעסקת עם משהו רע, מרושע או זדוני, כי הרי את כל אמונותיי קישרתי ישירות לאלוהים.


במשך שנים מספר מצאתי נחמה בדברים שגיליתי. נדמה היה שהם מילאו חלל מסוים שנפער בחיי עד שהגעתי לגיל 40. כמה חודשים אחרי יום הולדת משמעותי זה התעוררתי בוקר אחד ומצאתי, להפתעתי הרבה, שאינני מאמינה כלל בכל הרעיונות שלי מ’העידן החדש’. קשה להסביר זאת, אולם אמונתי בעל-טבעי התפוגגה בין לילה ונעלמה. למרות שניסיתי בכל הכוח, לא הצלחתי להאמין באף אחד מן ה’איזמים’ שלי. כתוצאה מכך נוצרה בקרבי דילמה רצינית כי הרי תמיד קישרתי את אמונותיי אלה עם אלוהים. האם משמעות הדבר היא שאין בכלל אלוהים? כל מה שקרה דיכא אותי מאוד. בפעם הראשונה בחיי לא היה לי במה להאמין. הקריירה המוזיקלית שלי בתחום הג’אז והפופ התקדמה יפה. הייתי בקשר רומנטי עם גבר שהיום הוא בעלי. זכיתי להצלחה, אך בתוכי חשתי ריקנות. במבט לאחור אני מזהה את יד אלוהים בכל מה שהתרחש.

המנהל המוזיקלי שלי באותם ימים היה בוב קרנהאם. הוא היה משיחי וסיפר לי לא אחת על הדברים ש’האדון’ שלו עשה עבורו במשך השנים. אלו היו דברים נהדרים, אבל לא יכולתי לראות כיצד הם יתאימו גם עבורי כי הרי הייתי יהודייה. כאן היה אלוהי הגויים שבירך את מאמיניו הנאמנים. בעיצומו של המשבר שעברתי הגעתי יום אחד לבית של בוב כדי לקחת ממנו חוברות מוזיקה. בשלב זה בוב ואשתו לא ידעו דבר וחצי דבר על המאבקים הפנימיים שהתרחשו בקרבי. אף אחד לא ידע.

באותו יום הטיל בוב פצצה לעברי כשאמר, “אני מתכונן לעזוב את העסק המוזיקלי שלי”. לשאלתי מדוע הוא ענה, “אני מאמין שאלוהים רוצה שאהיה מטיף”. חשבתי לעצמי, “אוי ואבוי, הוא חושב שהוא שומע את אלוהים”. לפניי עמד אדם שפוי וחכם, איש מקצוע, מוזיקאי מהשורה הראשונה, מלחין, פזמונאי, מפיק – והוא מדבר על עזיבה של הכול. מה אפשר היה לומר לו שישנה את דעתו? שום דבר. הוא נראה כה רגוע ובטוח בעצמו, נחוש לעשות את הצעד הקיצוני הזה אם, כך הוא האמין, היה זה רצונו של אלוהים. מצאתי שהאמונה שלו מרשימה אותי יותר ויותר בהיותה כה כנה ואמיתית עד כדי כך שהיה מוכן לוותר על הכול עבור “האדון” שלו. חזרתי הביתה וסיפרתי לג’ון, החבר שלי, עד כמה אני מקנאה בבוב. לי היו הרבה דעות אבל לבוב היה שכנוע פנימי, אמיתי ועמוק. רציתי שיהיה לי את מה שהיה לבוב! אני חושבת שהוא ‘הקניא אותי’.

התחלתי לחשוב על הישוע הזה כל הזמן. לא יכולתי להוציא אותו מהראש. באחד הלילות נשארתי ערה והרגשתי שאין לי מה להפסיד. לחשתי, “ישוע…?” ולא ידעתי אם אקבל מכת ברק. “האם אתה באמת שם? האם אתה באמת המשיח? אם כן, אני רוצה לדעת זאת. בבקשה הראה לי”. (חשוב לי לציין שתמיד האמנתי שישוע היה דמות היסטורית אמיתית ושהוא היה יהודי,אולם לא הצלחתי לחבר את ישוע היהודי עם הדמות הלא יהודית שלו המופיעה באמנות – בלונדיני, עיניים כחולות וכו’.) לא נראה לי שמשהו התרחש בחדרי באותו הלילה, אולם במהלך השבועות הבאים הייתה לי הרגשה שלא משנה לאן פניתי, נתקלתי כל הזמן בדברים ובאנשים שקשורים לישוע הזה.

בשלב כלשהו באותה תקופה חזרנו אני והלהקה שלי מסיבוב הופעות בגרמניה. כשהגענו לנמל התעופה ונפרדנו זה מזה עד להופעה הבאה, בוב, המנהל המוזיקלי שלי, נתן לי ספר. התפלאתי לראות ציור של מנורה בעלת שבעה קנים על העטיפה. שם הספר היה “בגידה!” ושם המחבר היה סטאן טלצ’ין. בכותרת המשנה היה כתוב משהו בסגנון, “כאיש עסקים יהודי מצליח כבן 50, כיצד היית מרגיש אם יום אחד הייתה בתך הייתה מספרת לך שהיא מאמינה בישוע?” “איך בוב ידע שנמצאתי בתהליך של חיפוש רוחני?” חשבתי לעצמי. כמובן שהוא לא ידע. אף אחד לא ידע.

הספר הזה גרם לי להלם מוחלט. שמעתי שישנם יהודים שמאמינים בישוע, אבל ביטלתי אותם כמוזרים או משוגעים. אך הספר שבידי תיאר אדם נורמטיבי לחלוטין, איש עסקים יהודי מצליח שהאמין בישוע, ואני לא יכולתי יותר להתעלם ממנו. “בסדר, אקרא את הספר”, אמרתי כבדרך אגב. לא הסגרתי את רגשותיי כלפי חוץ אבל בפנים פעם לבי בחזקה. לא יכולתי לחכות לקרוא אותו. מאוחר יותר למדתי שבוב, במשך שנה שלמה, רצה לתת לי את הספר אבל הרגיש שהרגע המתאים עדיין לא הגיע – עד עכשיו. הספר הגיע לידי בדיוק בזמן הנכון.

קראתי את כל הספר תוך כמה שעות. סטאן טלצ’ין היה אחד מעמודי התווך בקהילה היהודית המשפיעה בוושינגטון, מצליחן בענף הביטוח וחבר במספר ועדות וארגונים יהודיים. יום אחד הודיעה לו בתו שהיא החלה להאמין בישוע המשיח ושקיבלה אותו לחייה כמושיע. לאחר ההלם הראשוני ולאחר שכעסו שכך מעט החליט סטאן להוכיח לבתו שהיא טועה. במשך חודשים ארוכים הוא דיבר עם רבנים, רועי קהילות, מאמינים יהודיים, מאמינים גויים, קרא את התנ”ך, הברית החדשה, ספרי היסטוריה של הכנסייה ותולדות ישראל וכל ספר אחר הקשור לנושא שעלה בידו לקרוא. בסוף התהליך הוא בעצמו נהיה למאמין בישוע, כמו גם שאר בני משפחתו שהלכו וחיפשו את האמת בעצמם.

למדתי דברים רבים בקריאת ספר זה. יותר מכול נדהמתי מהרשימה של הנבואות המשיחיות שהכניס המחבר בסוף הספר. אלו הן נבואות מהתנ”ך שמדברות על המשיח. אני לא שמעתי עליהן מעולם. עכשיו ראיתי שבתורה, בנביאים ובכתובים מופיעות עשרות נבואות ספציפיות שעוסקות במשיח. הכרתי ואהבתי את הסיפורים הידועים על אברהם, יצחק ויעקב, משה, דוד ודניאל. כמו כן ידעתי גם שהובטח לנו, היהודים, משיח, אבל לא ידעתי שקיימות נבואות רבות ומדויקות כל כך עליו ועל בואו.

לדוגמה, סטאן דיבר על נבואה המופיעה בספר ישעיה ט’ 5. שם כתוב, “ילד יולד לנו, בן ניתן לנו”. תמיד חשבתי שהפסוק הזה לקוח מתוך הברית החדשה כי הוא מופיע על גבי כרטיסי ברכה של חג המולד. אבל הנה הוא הופיע לפניי כפסוק שכתוב בספר ישעיה! אחד משלנו! פסוק זה ממשיך ומספר שלילד שייוולד יקראו “פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום”. אל גיבור! האם הנביא אומר שעל המשיח להיות אל בצורה זו או אחרת?

סטאן ציטט גם מישעיה ז’ 14, שם כתוב שהמשיח ייוולד מעלמה (בתולה). תמיד חשבתי שכל הדיבורים האלה על לידת הבתולה אינם יהודיים, אבל הנה זה הופיע לפניי  שכתוב בספר ישעיה שהוא נביא יהודי.

ברשימה נכלל גם פסוק ממיכה ה’ 1. מיכה היה נביא וספרו כלול בתרי-עשר הנביאים. מיכה מדבר על בית לחם כעל מקום לידתו של המשיח, וזאת למרות שמוצאותיו מקדם מימי עולם,  כלומר, מהנצח שקדם לבריאה.

כל זה היה מדהים למדי, אבל אז הגעתי למזמור כ”ב בתהילים. המזמור פותח במילים “אלי, אלי, למה עזבתני?”. ראיתי מספיק סרטים על ישוע וידעתי שכאשר הוא היה תלוי על הצלב, המילים האחרונות שהוא זעק היו המילים האלה. מה שלא ידעתי הוא שבהמשך המזמור כתוב “כארי ידיי ורגליי… אספר כל עצמותיי… יחלקו בגדיי להם ועל לבושי יפילו גורל”. ראיתי לפניי ממש את תמונת הצליבה של ישוע. אבל איך זה יכול היה להיות? הרי מזמור זה נכתב כאלף שנים לפני ישוע כשצליבה כשיטת הוצאה להורג אפילו לא הומצאה!

לבסוף ניצבתי פנים אל פנים מול ישעיה נ”ג, פרק שלם שמתאר אחד שיבוא וייקח על עצמו את כל חטאינו ואת עונשנו. “והוא מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה’ הפגיע בו את עוון כולנו”. נדמה היה לי שמדובר פה על ישוע!

כל הנבואות האלה ציירו תמונה שלא הייתי בטוחה כלל שרציתי לראותה. איך זה שאף אחד בעבר לא הראה לי את הדברים האלה? איך זה שכל מה שקיבלתי היה “את הרגת את ישוע המשיח!”?

הגעתי לשלב שהייתי חייבת לברר אם הדברים הללו באמת מופיעים בכתבי הקודש. הייתי מוכרחה לקנות את ספר הכתובים לעצמי. איפה קונים ספר כזה? בחנות הספרים המפורסמת וו. ה. סמית’ כמובן! נכנסתי לאגף של הספרות הדתית ונתקלתי בשורות מדפים העומדות אחת אחרי השנייה ובהן ספרי הכתובים מכל הגדלים, הצורות והסוגים. איזה מהם אקנה? המבחר היה ענק. מדוע יש כה הרבה? לאחר חיפוש ממושך ומדוקדק בחרתי אחד שנראה המתאים ביותר עבורי – הוא נקרא פשוט ‘כתבי הקודש’.

לקחתי אותו הביתה, פתחתי אותו בנביאים והנה הופיעו לפניי כל הנבואות על המשיח! עשרות נבואות שמדברות על בואו כעבד סובל וגם כמלך מנצח. נראה היה לי שכולן מצביעות על ישוע. האם זה יכול להיות נכון? הגעתי עד לנקודה הזו בחיפוש שלי שכבר לא יכולתי לסגת. הייתי חייבת להמשיך קדימה. בחיל ורעדה פתחתי בפעם הראשונה בחיי את הספר האסור: הברית החדשה.

לא ידעתי למה לצפות. האם הברית החדשה תהיה מלאה ברעל אנטישמי? הרי ידוע לכול מה שעשו בשמו של ישוע אלה שטענו שהם מאמיניו ליהודים במהלך ההיסטוריה. אנחנו היינו בטוחים שהם קיבלו את כל זה מ’הספר שלהם’.

תארו לעצמכם עד כמה הופתעתי כאשר פתחתי את הדף הראשון של הברית החדשה וראיתי את הדבר היהודי ביותר שקיים מחוץ לתנ”ך: שושלת היוחסין של ישוע. לא רק שנתקלתי באופן בלתי צפוי ברשימה של שמות מוכרים ואהובים, אלא גם, כפי שקראתי את ספרו של טלצ’ין, למדתי שעל המשיח להיות צאצא של אברהם, יצחק ויעקב וכן עליו להיות משבט יהודה ומבית מלכות דוד. וזו הייתה רק ההתחלה. כל השמות הללו הופיעו ברשימת יוחסין מושלמת זו ועוד שמות רבים אחרים.

גיליתי שמחברי הברית החדשה היו גם הם יהודים. תמיד חשבתי שג’יימס, פיטר, ג’ון ואחרים היו אנגלים. כפי שהבנתי עד אז, אנשים עם שמות כאלה לא יכלו להיות שום דבר אחר מלבד אנגלים! והנה מצאתי שג’יימס הוא למעשה יעקב; ג’ון הוא יוחנן; מרי היא מרים; מת’יו הוא מתי; ג’יזוז הוא ישוע ומשמעות שמו היא ‘ישועה’! הברית החדשה הייתה יהודית כולה!

עובדה זו ניחמה אותי עמוקות ולכן המשכתי לקרוא על אודות האנשים האלה שחיו בארץ ישראל וניהלו אורח חיים יהודי על פי תורת משה. בברית החדשה היה בית מקדש והייתה כהונה – הוא היה פשוט המשך טבעי של התנ”ך. לא ציפיתי לזה כלל. ואז, מעל לכל זה, היה את ישוע. זה היה כאילו שהוא יצא מתוך הכתוב ונעמד מולי. נמשכתי אליו: לדברים שאמר, לחמלה שלו, לאותות שעשה, להתגשמות הנבואות בחייו, המעצר והמשפט שהוא עבר, הצליבה שלו והתקומה מן המוות. סיימתי לקרוא את בשורת מתי וכבר הגעתי למחצית בשורת מרקוס כאשר חלפה מחשבה במוחי שאני מאמינה בקלות רבה מדי לכל מה שנאמר לי ומשתכנעת מהר מדי. הכול נראה מושלם מדי. ספר כתבי הקודש שקראתי אמנם כלל את התנ”ך, אבל הוא הרי תורגם בידי נוצרים. אולי הם ערכו שינויים קלים כדי שיתאים לצורת החשיבה שלהם. היה עליי לברר זאת ולהיות בטוחה בכך. הייתי צריכה למצוא את ספר כתבי קודש ה’אמיתי’ – תנ”ך יהודי.

הלכתי לחנות חפצי קודש קטנה באילפורד שמכרה ספרי יודאיקה, כרטיסי ברכה, אביזרי לבוש יהודיים ועוד. שוב נתקלתי בספרים מקיר אל קיר, מרצפה עד תקרה. נדמה היה שעמדתי שם לנצח כשאינני מצליחה למצוא את מה שאני מבקשת. לבסוף ניגש אליי המוכר ושאל, “האם אפשר לעזור לך?” “כן” עניתי, “אני מבקשת לקנות את הברית הישנה”. “עד כמה היא ישנה?” הוא שאל. הייתי נבוכה כל כך! הבנתי מיד את הטעות שעשיתי: אתה לא הולך לחנות של יהודים ומבקש את הברית הישנה. אין דבר כזה ברית ישנה כי אין ברית חדשה. “אתה יודע למה אני מתכוונת!” אמרתי. כמובן שהוא ידע. הוא הושיט יד לעבר מדף גבוה והוריד ספר. “זה מה שאת מחפשת”, הוא אמר.

היה זה ספר תנ”ך, ספר כתבי הקודש של היהודים. כשהגעתי הביתה ערכתי השוואה בינו לבין ספר הכתובים הראשון שקניתי בוו.ה. סמית’, והנה ראיתי שהכול אותו הדבר. רווח לי כל כך. קיוויתי שכך יהיה.

המשכתי לקרוא בברית החדשה. כשסיימתי את כל ארבע הבשורות כבר ידעתי בלבי שבישוע התגשמו כל הנבואות המשיחיות בתנ”ך. ישוע היה ועודנו המשיח! זו הייתה תובנה מדהימה! אבל מה עליי לעשות איתה? זהו נושא כה שנוי במחלוקת!

טלפנתי לבוב ואמרתי לו, “אני חושבת שאני עומדת להיות מאמינה בישוע”. הוא ואשתו הזמינו אותי אליהם הביתה. היו לי שאלות רבות כל כך. אחת השאלות החשובות עסקה באותו מגש מתאבנים ישן שגיבשתי לי בראש מכל אותן אמונות משונות: איך כל זה מסתדר עם אלוהים? התשובה הייתה פשוטה: זה לא מסתדר. בוב הראה לי בספר דברים ובמקומות אחרים בכתובים עד ספר התגלות שכל האמונות האלה הן תועבה בעיני אלוהים והוא מגדיר אותן כעבודה זרה. למדתי שעליי לחזור בתשובה על אמונתי בדברים האלה ולהפסיק את כל המעורבות שלי בהם.

אמרתי לבוב ולאשתו שאני מאמינה שישוע הוא המשיח, בן האלוהים ואלוהים הבן. האמנתי שהוא מת על הצלב, נקבר וקם מן המתים ביום השלישי. האמנתי בכל זה, אבל עדיין הייתי צריכה להבין מדוע כל זה קרה.

הם הראו לי בכתבי הקודש, ובעיקר באיגרת אל העברים, כיצד בישוע מתקיימים כל הקורבנות שאותם קבע אלוהים במדבר לאחר שהוציא את בני ישראל מעבדות במצרים. בכל פעם שמצוות ה’ הופרה, הוא ברחמיו סיפק כפרה על החטא באמצעות דם הקורבן של בעל חיים תמים. כולנו, יהודים וגויים גם יחד, הפרנו את מצוות ה’ הכתובות בתורתו, נמצאנו אשמים, ולכן מגיע לנו לשאת עונש על חטאינו. ה’ עדיין דורש שדם יישפך ככפרה. אין אף מעשה טוב או פולחן דתי שיכול לתקן את הקשר שלנו עם אלוהים לאחר החטא ולהשיב אותו על כנו.

לשמחתנו איננו צריכים יותר לשחוט בעל חיים כקורבן כי כל הקורבנות התגשמו אחת ולתמיד בקורבנו של ישוע על הצלב. הוא היה שה האלוהים המושלם. ברגע שהוא נפח את נשמתו על הצלב וזעק “נשלם!”, נקרעה פרוכת ההיכל שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים לשניים מלמעלה למטה. ישוע שילם את מחיר החטא שלנו, וכל מי שחוזר בתשובה ומאמין בו יכול להיכנס אל נוכחות האלוהים ולהשתחוות לו כשהוא נסלח, נקי וטהור.

הם הסבירו לי שעליי לחזור בתשובה – כלומר לפנות מחטאיי ולחזור לאלוהים. למדתי שהייתי חוטאת, שכולנו חוטאים. בוב שאל אותי אם ברצוני להגיב בתפילה לכל זה ולבקש מאלוהים לסלוח לי על בסיס מה שישוע עשה בעבורי. רק הוא יכול לסלוח לי ורק דמו יכול לכפר עליי. רק לאחר שאעשה זאת אוכל למסור לו את חיי ולהכריז עליו כעל אדוני ומושיעי.

את זאת עשיתי בשמחה ב-26 באוגוסט 1987 בשעה 22:30 בלילה. אף על פי שלא שמעתי רעמים וברקים לא סנוורו את עיניי, ידעתי שתפילתי נשמעה ונענתה. אינני יכולה להסביר איך ידעתי זאת – פשוט ידעתי. הכול היה אמיתי ומציאותי כל כך.

במהלך החיפוש שלי אחר אלוהים התחלתי לתהות: אם אקבל את ישוע ואהיה לתלמידתו, האם אשאר יהודייה? באותה תקופה כתבתי לסטאן טלצי’ן וביטאתי את מחשבותיי בכתב. הוא הבטיח לי שבאמצעות האמונה בישוע כמשיח ישראל אשלים את יהדותי ואשוב אל אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.

ואכן זו הייתה האמת לאמיתה. המטרה שלשמה ברא אלוהים את עם ישראל הייתה להביא דרכו את המשיח ולהצביע עליו. זוהי מטרתו של כל יהודי. אני, ביחד עם רבים אחרים, מגשימים את המטרה הזו בכך שאנחנו מקבלים את ישוע כמשיח, כאדון וכמושיע.

מאז שחזרתי בתשובה וקיבלתי את ישוע אני יודעת שאינני נמצאת יותר תחת אשמה כתוצאה מאי-קיום חוקי התורה שתוצאתו עונש עולמים ופירוד לנצח מנוכחות אלוהים. כולנו, יהודים וגויים, הפרנו את עשרת הדיברות וכולנו אשמים. רק באמצעות אמונה בקורבן המושלם של המשיח ישוע אנחנו יכולים להיוושע. אני מאיצה בכם לחקור את הכתובים בעצמכם ולמצוא את האמת שכתובה בהם.


לקבלת מידע נוסף אנא צרו קשר עם:

Manna Music at: P.O. Box 35619, London, SE9 4ZQ, U.K.

Tel/fax: (44) 020-8851-9049

Walking Back to Happiness – Helen Shapiro’s testimony in Hebrew בחזרה אל האושר מאת הלן שפירו


A TALE OF THREE JEWS – א געשיכטע פון 3 אידן


Sam Bialek was born Shmuel Bialek, March 6, 1920*, in Czestochowa, Poland, to Yacob and Cygleh Bialek.  At that time, Czestochowa was a town of about 130,000 people, 30,000 of which were Jewish.  Sam was one of 6 children: Yeshaia (‘Shayeh’), Shmuel, Yosef, Faigeleh, Hanna and Gitteleh.  Sam’s father worked in a factory, making wooden picture frames for paintings of The Black Madonna. Czestochowa is the location of a Roman Catholic shrine and place of pilgrimage in honour of a painting of Mary, named The Black Madonna – so named for the colour of the oil paint that aged in such a way that, over time, the flesh colours turned black.  ‘Miracles’ and ‘deliverances’ of national and personal nature are ascribed to this painting, hence the reverence shown to it.


*Sam’s Identity Card reads October 22, 1920 as his birthday, but in his audio testimony, taken for the Pittsburgh Holocaust Commission archive, Sam stated his birthday as March 6, 1920. Later, Sam told me that, when asked for his birth date, he would try to ‘make himself younger,’ if he thought it might be expedient, in some way. [This explains the several, different, birthdates I became aware of, over the years.]


Sam’s father, Yakob, was a member of some early Zionist organisations and the family were members of a local shtible. Sam attended cheder, on the weekends and attended public school on weekdays, until he finished 4th grade.


On September 4, 1939, a massacre took place in Czestochowa which became known as ‘Bloody Monday’.  The Nazis had arrived on Sunday, September 3, 1939 and because of a false accusation that some Jewish people had killed some of them, a pogrom resulted. Jewish people – including Sam and his family – were rounded up and were held in a local building for four days – without food or water – while they were all searched for weapons. Anyone found having a knife or ‘weapon’ was killed.  Approximately 300 Jewish people were killed that tragic episode.

In August, 1940, Sam was among the approximately 1,000 young Jewish men from Czestochowa who were taken to the Hrubieszow ghetto, in the Lublin region. In early 1940, about 6,000 Jews and refugees were confined there and used for forced labour. Sam was part of a work force that had to convert an army barracks, thus creating the famous death camp, Majdanek.  Most of those young men did not survive the experience, but Sam did.

Czestochowa Deportation, 1942

In 1944, Sam was sent to Buchenwald concentration camp for a short time.  There, he shared a block with Leon Blum.  Leon Blum was a French socialist politician and three-time Prime Minister of France.


(Blum was heavily influenced by the Dreyfus affair of the late 19th century, and a disciple of French Socialist leader Jean Jaurès, and after 1914 became his successor. Once out of office in 1938, Blum denounced the appeasement of Germany. When Germany defeated France in 1940, he became a staunch opponent of Vichy France. Tried by Vichy on trumped-up charges, Blum was imprisoned in Buchenwald concentration camp.  Buchenwald was a Class II camp for hard-core political prisoners, mainly Communists, who were considered to be harder to “rehabilitate.” Consequently, conditions in the Buchenwald camp were more severe than at Dachau and Sachsenhausen, which were Class I camps, where many prisoners were released after being brain-washed into accepting such Nazi principles as obedience and hard work. The sign over the iron gates at both Dachau and Sachsenhausen read “Arbeit Macht Frei” or Work Brings Freedom.

The phrase “Jedem das Seine,” which is on the gate into the former Buchenwald concentration camp, means “To each his own,” but it has the connotation of “everyone gets what he deserves.”  Buchenwald was the only concentration camp to have this sign on the gate into the camp.)

Another person who shared the same block as Sam and Leon Blum was Ernst Thälmann, the leader of the German Communist Party (KPD). Sam remembered Thälmann being shot by the Nazis, while he was there.


In December, 1944, Sam was transferred to Dora-Mittlebau, where he worked in a large, underground tunnel and where, among other things, the V2 rockets were manufactured.  While there, Sam was beaten by a guard and as a result, lost the hearing in one ear.

Dora-Mittlebau tunnel

In early April, 1945, Sam was transferred to Bergen-Belsen, where he stayed until its liberation by the British on April 15, 1945.

There were many threats to survival after the camps were liberated. For one thing, well-meaning Allied soldiers were giving solid food to the emaciated prisoners, whose digestion systems were not able to cope with it.  As a result, approximately 28,000 people died in Belsen after it was liberated.  Sam instinctively knew this and would only accept watered-down milk, at first.  He also tried to warn other prisoners.  However for some, their hunger was too great and they suffered as a result of trying to eat the soldiers’ rations.  Even after the liberation, Sam remained in Belsen for nearly a year.

Throughout his experiences during the war, Sam would lay down at night, begging God that he wouldn’t have to wake up the next day. Like others, he questioned the existence of God.  If there was a God, how could He let all this happen?  Why didn’t He stop it?

Sam’s Identity Card after liberation

After the war, and after regaining strength in a DP camp, Leon Blum invited Sam to go and live and work with him, in Paris.  Sam declined and instead, became involved in helping people across the border from Germany to Austria 1946-48, as part of the Bricha.  The Bricha was a group of Jewish partisan survivors who decided to try to get to Palestine via various routes, including Romania and Italy.  Once in Italy, people would have to wait for boats to Palestine and evade the British blockade. Some of these stories are well-known!


Sam had contacts within the border police and was able to get many survivors across the German border into Austria. He never accepted money for doing this, though I understand that he may have been involved in handling other things, as part of a sort of ‘black market’.  He referred to himself as a ‘bootlegger.’  Sam didn’t go to Israel, himself. The reason for this was that Sam had some friends that had gone, but had come back because of the difficulties they’d encountered.  They advised Sam to go to America instead.  So he did!  However, Sam’s only surviving brother, Shayeh, did go to live on a moshav, in Israel.


Some time after settling in Pittsburgh, Pennsylvania, USA, Sam eventually did go to Israel, to visit Shayeh.  While there, an unexpected event took place: A Shiddach!  Sam was – rather purposefully – introduced to a young lady (by her mother), named Shoshanna Gutt, and 10 days later, they got married!

The wedding was on October 21, 1956, at the Chief Rabbinate’s in Tel Aviv.  Very soon after the wedding ceremony, Sam had to return to Pittsburgh, while Shoshanna – Shoshi – followed later, on an ocean voyage which took eight months.

Sam and Shoshi’s Wedding invitation


Shoshanna (Shoshi) was born in October, 1933, in the Sadofsky Hospital, a small, maternity hospital, in the Old City of Jerusalem! Shoshi’s parents, Hannah and Arieh Rechshaffer, came from the Galicia region of Poland, making their journey to Israel by boat in 1932.  They came to Israel in order to join the rest of Hanna’s family, who were pioneers.  One of Hanna’s brothers, Yisrael Gutt, had built the second motion picture cinema in Israel, the famous ‘Cinema Zion’, in Jerusalem.

(About the Cinema Zion, Jerusalem:

In 1917, owner Israel Gutt gave the name “Zion” to a silent movie shed built next to a square in Jaffa Street five years before, on a lot previously owned by the Greek Orthodox Church. Piled snow brought the shed down in 1920, and a new 600-seat theatre was built there instead. A stage was added, for opera and theatrical performances, chandeliers were hung and central heating was installed.


Zion Square was a focal point for Jerusalem’s outdoors life. There were quite a few cafes and businesses there, but the theatre that gave the place its name, also gave it its spirit. In October 1967, three Arab youths placed a bomb in the theatre, during the early evening show. The charge was discovered and removed in time, and the late show took place as scheduled. The next day, in a show of solidarity, Mayor Teddy Kollek proclaimed: “No one will scare us away from our movies.” Five years later, Cinema Zion was closed down. The building was demolished in 1979, making room for a bank).

Sadly, when Shoshi was a very small child, her parents divorced, leaving her to live with her mother. Hanna had to go out to work, so she often left Shoshi home alone.  When Arieh’s new wife found out about it, she reported this to the authorities and Shoshi was taken to a ‘youth village’ kibbutz called Meir Shfeya, near Zichron Ya’acov.  Back then, it was referred to as ‘Har Yeladim Shfeya’ (Young People’s Mount, Shfeya).  During those years, Shoshi was able to visit her mother, from time to time.

Meir Shfeya Youth Village

After her years on Shfeya, Shoshi became old enough to begin to work, and took various jobs, including being a governess to a German family. The position was only open to someone who spoke German, which Shoshi didn’t!  When asked if she spoke German, she replied, ‘Yes!’  She was given the job and was able to learn the language by interacting with her young charges!  Finally, though, when old enough to enter National Service – and because of her circumstances – Shoshi was able to work with the Israeli police force, instead of joining the Army.  She was stationed in Abu Gosh.  This was after the foundation of the modern state of Israel, in 1948.  She ended up working all over the world as an undercover agent with Interpol, bringing international criminals to justice!


At some point, after her wedding to Sam, and her arrival in Pittsburgh, she met Dr. Dan Bravin. Bravin was the youngest of the four sons of an official of the largest of eight synagogues in their native town of Kreitzburg, Russia.  Dan, however, became a believer in Yeshua (Jesus) and later, after moving to Pittsburgh, became the leader of a congregation of Jewish believers in Jesus.  He would share his faith with Jewish people by visiting homes and going door-to-door.  He heard about Shoshi and visited her, speaking to her in Hebrew about Jesus, the Messiah.  Bravin’s message did not impact Shoshi at that point, however.


Sam’s mother tongue was Yiddish, not Polish, while Shoshi’s was Hebrew. By this time, Sam knew some English, while Shoshi knew none, except for the expression ‘OK’ (which sometimes landed her in trouble)!  Besides the linguistic and cultural obstacles, Shoshi was quite a bit younger than Sam.  Nevertheless, they began to forge a life together in America and in 1958, their only daughter, Adeline, was born!

Years passed. Even though Sam had questioned the existence of God, he became a very important member of his local Orthodox shul.  Shoshi also became involved in the Sisterhood.  Adeline – Ade, as she was called – was very bright and talented and grew up as a typical American girl of her era.


Without going into too much detail, there came a point, in her mid-teens, at which Ade began to search for more meaning in life. After trying many things, including drugs, occult, etc., and not finding the answers and fulfilment she was looking for, she began to despair and, sadly, began to contemplate taking her own life.


One day, she did decide to end it all. On her way to accomplish this, she passed by the home of a lady named Betty, who had been her babysitter when she was young.  Ade decided to stop and say one, last ‘goodbye’.  As it happened, Betty, who had struggled with her own addictions and had also desperately searched for answers and help, had committed her life to Jesus two weeks earlier!


When Betty shared about her new-found faith in Jesus with Ade – and about all that Jesus had done to change her life – Ade realised that Jesus, Yeshua, was indeed the Redeemer and promised Messiah and committed her life to Him, as well!


From that moment on, Ade’s life began to radically change! She no longer behaved as she had before.  Her language changed.  She was no longer depressed.  The list goes on and on!  It wasn’t long until Shoshi, seeing all these amazing changes and seeing God’s Hand in Ade’s life, began to learn more about Yeshua – and His fulfilment of Biblical prophecies, in the Hebrew Bible –  and realised that she needed what Ade had found!  Within a short period of time, Shoshi also became a believer in Jesus and committed her life to Him.


[After becoming a believer in Yeshua, Shoshi remembered her visit from Dan Bravin and realised what he had been trying to tell her. By this time, Bravin was quite elderly.  Shoshi was able to find out his whereabouts and eventually visited him in the nursing home where he was living.  When she reminded him of who she was, he reached over to a small cabinet of drawers that was full of indexed cards.  He found the card on which he had recorded details of their meeting, all those years previously!  There was great rejoicing in his room, that day!]


But what did Sam feel about all of this??!! He had survived the unspeakable experience of the Holocaust!  Not only had he overcome the temptation – common to Jewish survivors – to reject the idea of God, he was an important member of an orthodox synagogue!  How could he face his Rabbi and community?  How could his own wife and beloved daughter betray him, his family, the Jewish people?


However, instead of reacting adversely, strangely enough, Sam seemed to graciously accommodate these two, with their newly-found faith! While he didn’t accept all of this as being ‘for him’, he could see the profound differences in the lives of Shoshi and Ade – and even, in his own way, supported them!  Whatever flack he might have been given by his Rabbi, or the community, Sam never ‘took it out’ on anyone – such was his grace!


In time, Ade married a Messianic Jewish (believer in Jesus as Messiah) man and began having children of her own, giving Sam and Shoshi the nachus of being grandparents! All the while, those around Sam continued to share their witness and faith with Sam, who gently and quietly resisted entering into discussions about Jesus.


Well, many years passed, and eventually, Sam’s health really began to deteriorate. He had suffered very much as a result of his torturous experiences during the war.  He had sustained injuries from being beaten by a prison guard, and his lungs and skin were affected from the extreme conditions and starvation he had endured. (Oh, and did I tell you that he also escaped execution by firing squad twice?!)


Eventually, when quite elderly, Sam was taken to the hospital one last time. He was extremely weak, unable to breathe on his own or talk.  He was connected to many machines that delivered life support, and given medication, but his body was no longer rallying as before.


By this time, I was not living in Pittsburgh, having moved to London a few years before. But my family had bonded to the Bialeks – as they did with everybody – so that Sam, Shoshi and Ade were considered part of our family.


While Sam was in the hospital, this final time, my parents went to visit him. He could not speak and so, with what little strength he had, he would try to write on a large pad of paper.  His writing was a hybrid of broken English and transliterated Yiddish – with, sadly, poor spelling as a result.  One had to have a bit of ‘seichel’ to decode Sam’s communications! That day, my parents only stayed a short time, not wanting to tire Sam out.


Two days later, my parents went to visit Sam again. This time, when they entered the hospital room, Sam’s facial appearance was completely transformed!  He was, somehow, radiant!  Something had happened to him!!  Oh, he was still hooked up to all the machines…and he still couldn’t speak, but he was DIFFERENT!


My mother, seeing such a change, asked Sam what had happened!


As you will see from the photo below, Sam had accepted Jesus as his Messiah! He received new life for old!  This little orthodox Jewish Holocaust Survivor found eternal life in Yeshua, before he died, and was transformed.


Here is a ‘translation’ of what you see in the photo:

‘I EKCA LAST FRIDE TH MASH JEWIS IN HOSPITAL’ (trans: I accepted last Friday the Messiah Jewish in hospital)


Then my mother circled the word ‘EKCA’ and asked what that word was.


Sam then wrote: ‘I GETD FRIDE IN HOSPITAL JESUA’ (trans: I ‘getted’ Friday in hospital Yeshua)


After which, my mom wrote, ‘WAIT UNTIL CHRISSY HEARS’


Approximately a day and a half later, Sam passed away, on January 26, 1993.  What a life to have led and what a story to be told – but the most important part of all is that Sam found peace with God, by accepting and embracing Jesus as his Messiah, before entering into eternity.


So this is an amazing tale of 3 Jews: An Orthodox, Polish Holocaust Survivor, An Israeli Kibbutznik and an American ‘Child of the Fifties’. All three came from completely different eras, cultures, experiences, mother-tongues – but all needed, and found the same Peace and Truth that they were searching for, in the person of the Jewish Messiah: Yeshua – Jesus.


Chrissy Rodgers


א געשיכטע פון 3 אידן